ת'אמת, הרבה מאוד פעמים שאלתי את עצמי – אז מה סמדר, מה למעשה הסיפור שלך עם בתי הכנסת? והתשובה כדרכן של תשובות היא לא אחת ויחידה אבל יש משהו ביצירות בתי הכנסת שפשוט שובה את ליבי וגורם לי להתרגש בצורה יוצאת דופן מעבודתי עליהן.

וככל שהעמקתי לחשוב הבנתי שהיצירות שלי, המתרחשות בהווה, הן למעשה חוט השוזר בעבורי את העבר והעתיד – מן העבר עם כל זיכרונות הילדות הקשורים ומחוברים (כמו אצל רבים מאיתנו) לקולות ולמראות של בית הכנסת השכונתי, של אבות וסבים עטופי טליתות, של אימהות במטפחות של חג וילדים וילדות לבושי בגדי שבת המתרוצצים בשמחה בינות המתפללים ובחצר בית הכנסת, אוספים סוכריות מתוקות של חתן בר המצווה או נושאים דגלי שמחת תורה. ומזיכרונות ילדותי נטווה החוט אל העתיד, זה הטומן בחובו את ההבנה שכל יצירה שלי הופכת לחלק בלתי נפרד מחלל בית הכנסת, נטמעת בתוך קולות התפילה, משמחת בצבעוניותה את לבבות המתפללים(שמן הסתם יגיעו לבית הכנסת גם בימים אפורים ועצובים)ומקבלת על עצמה משהו מכל אווירת הקדושה העוטפת את המקום. ובתוך כל אלו אני לעיתים קרובות עוצמת עיניי, משתעשעת ומדמיינת את קרני האור מפלסות דרכן מבעד לחלונות שעיטרתי בזכוכיות צבעוניות והן מטילות שפע של צורות, אותיות וצבעים על הקירות, הרצפה והרהיטים, וחודרות ללבבות והופכות לשיר או תפילה. ואז אני, אני פשוט מאושרת.
וזה ככל הנראה תמצית הסיפור שלי עם בתי הכנסת.
ואת/ה מוזמנים בדיוק כמוני,  להפליג במחוזות הדמיון אל בית התפילה הפרטי שלכם ולראות איך האומנות שלי אולי תהפוך לחלק ממנו…